החלק החזק והרציני יותר שקיים לנו בזמן שנקרא "הימים הנוראיים" עבר עלינו לטובה ברוך השם, שני ימי ראש השנה ולאחריהם עשרת ימי תשובה כשבסופם הפסגה – יום הכיפורים הקדוש והנורא,
כל עם ישראל כולו מקווה עד מאד שכולנו נכתבנו ונחתמנו לשנה טובה, לחיים טובים ארוכים ולשלום,

רבים מעם שיראל גם אלה שאינם שומרים תורה ומצוות ואינם מבקרים במשך ימות השנה כולה בבית הכנסת התכנסו בהמוניהם בבתי כנסת כשבידיהם ספרי קודש – מחזורים של ראש השנה ויום הכיפורים כשהם נושאים תפילה חמה ונרגשת לקל בורא עולם שיחוס וירחם עליהם ויכתבם ויחתמם לשנה טובה יותר, שמחה יותר, מוצלחת יותר, שנה שבה שיתגשמו כל משאלות ליבם ויהיו לטובה.

עם ישראל, עם ספרי הקודש, הם הנעלה, גם אם הוא לעיתים רחוק מין התורה ומין המצוות – ליבו תמיד נתון לאביו שבמשמים, כולנו בני אדם אשר יצר ליבנו מושכינו לעשות את הרע ולסור מדרך הטוב, אך יהודי, במהותו, בעצם ההיות שלו הוא כולו טוב אשר שואף לטוב, אך הדבר הזה מסתתר מתחת לחומות של קשיחות, של שגרה שוחקת ועוד, אך מופלא עד מאד לראות שבימים שכאלה ימים בהם רוח של התחדשות, רוח של פיוס נושבות באוויר – ובכל יהודי ויהודי מתעוררת הנקודה הטובה, השואפת להתקרב אל בורא העולם,

כשאנו עומדים בבית הכנסת וכולנו מוקפים בספרי קודש שמשרים עלינו קדושה – הלב נפתח לנו – אנו רוצים להיות אנשים טובים יותר, משהו בנו, הנקודה הכוספת אל האלוקים מתעוררת לנו ומבקשת למצוא לה נחמה – מבקשת לבוא אל שורשה האמיתי – ובעצם בזה האדם מבקש להשתנות באופן מהותי, לשנות את דרכיו, מין הקצה אל הקצה,

אז נכון שלאחר שאנו יוצאים מבית הכנסת, ומאווירת ספרי הקודש – משהו במהלך היום יום סוחף אותנו שוב במערבולת שמשכיחה את כל הרצונות וההחלטות הטובים – אך גם אם נלך ונאחוז במשהו קטן, שינוי מאד מסויים ואותו נקיים וממנו לא ניסוג – אזי אכן השינוי המהותי והגדול יתחיל ויפרח – כי הכל מתחיל מנקודה קטנה טובה אחת,

שתהיה שנה טובה ומבורכת לכולנו!