| "עין רואה ואוזן שומעת" | דוא"ל |
| נכתב ע"י שימו לב! |
| ראשון, 21 נובמבר 2010 14:09 |
|
מצלמות אבטחה וכן האבטחה היו חלק משיגרת חיינו התרגלנו לראות אותם בכל מקום..בכניסה לקניונים בפיתחי ביניינים בכניסה לחנויות ואפילו במיקרים חריגים יותר בכניסות של בתים פרטיים...בעצם אנו חיים במציאות אותה כבר 5,000 שנה מנסים להקנות לנו רבותינו..”עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים" ידעתם זאת?
בעצם העולם הזה הוא כמו האח הגדול רק בגדול..אם באח הגדול יש מי שקובע את החוקים..יש מי שמצלם ומקליט כל רגע..כל שניה..הוא מושך בחוטים הוא מחליט כמה נאכל ומה נאכל..ובעצם ברבדים יותר עמוקים הוא זה שיחליט עם מי ניתחבר את מי נחבב..למי ניקשר...אני מצטערת אם אני מחדשת משהו..אבל תמיד הרי עדיף מאוחר מאשר לעולם לא..הכל-הכל-הכל...הקב"ה הוא-"מלא כל הארץ כבודו" גם בחדרי חדרים...בעצם בהשוואה לאח הגדול הוא גם התכניתנים,גם המגישים,גם עורכי התוכנית..הכל, וגם קהל הוא סידר לנו..הלא הם האנשים שחיים סביבינו וזוכים להצגה 24\7..אנו חיים כל הזמן במצב של מצלמות במעגל סגור.. מפחיד כשחושבים על זה...אבל אמיתי!
האם אתם זוכרים את האח הגדול הראשון? בו עוד לא ידעו השחקנים כיצד הם ניראים בחוץ..לא היה להם מושג ובעצם הם התנהגו הכי בטיבעיות שאפשר..וזה היה מדהים..מדהים לראות איך מתנהג כל אחד ואחד מהם כשהוא חושב שאין אף אחד מעליו..למרות שבשכל הם הבינו שכל הזמן מצלמים אותם את עוצמת הזוועה הם גילו רק כשיצאו... וכשלכאורה כבו המצלמות? רק אחד הבין שמסדרים אותם..רק אחד הבין שלא יכול להיות שבאמת יכבו יום אחד המצלמות..בעצם גם אנו חיים היום כל הזמן במציאות של מצלמות מכובות קוראים לזה הסתר פנים...אבל אסור לנו לשכוח אף פעם שהמנורה האדומה הקטנה שמהמהבת מזכירה לנו כי לא מפסיקים לצלם אותנו אפילו לשניה...
באח הגדול השני ההתנהגות של הדיירים כבר הייתה מותאמת באופן מלא למצלמות..הם לא היו צריכים תיזכורות והיה להם ברור שאין לאח הגדול "תקלות" המצלמות לא חדלו לעבוד אפילו לרגע..והם דווקא ניסו לעשות שימוש הפוך במצלמות.. גם אנחנו אחרי שנגיע לעולם האמת.. בו יראו לנו בידיוק איך נראנו פה למטה..אני מתארת לעצמי שכולנו נרצה לחזור ולנסות לעשות את הסיבוב מהתחלה..כי עכשיו פתאום נבין איך נראנו למעלה..בעולם האמת! פתאום נבין שבאמת כל דבר, כל מילה, כל משפט, וכל אות, מתועדים! וזה כמובן תמיד יוכל לפעול גם לטובתינו וגם לרעתינו! והלוואי שתמיד נזכה לנצל את זה לטובתינו! |